כאבי ראש, כאבי בטן, כאבי רגליים – כל אלו ועוד הם סיבות מוצקות ללמה צריך ליטול משככי כאבים. לפעמים כוח הסבל שלנו לא עומד בתחושות הלא נעימות בגוף, ומשככי כאבים הופכים להיות הפתרון המדויק עבור זה. מתי מתחילה הבעיה? כאשר מתחילים ליטול את אותם החומרים שלא לצורך, מגדילים מינונים על פי שיקול דעת אישי או מצמצמים את המרווחים הנדרשים לנטילת הכדור. מכאן הדרך להתמכרות למשככי כאבים היא חלקלקה, ויש צורך בגמילה.
מה מעיד על התמכרות למשככי כאבים?
כפי שכבר הזכרנו, הדבר הראשון שמעיד על התמכרות למשככי כאבים הוא שמגדילים את מינון התרופה או נוטלים אותה במרווחי זמן קצרים מהנדרש. בפעולה הזו מבקשים להשיג שוב את תחושת ההקלה הראשונית הזו, גם אם אין בהכרח צורך בה.
סוג אחר של תסמינים המעידים על התמכרות יופיעו לאחר שמפסיקים לנטול את התרופה, ביניהם קשיים פיזיים ונפשיים כמו רעידות, אי – שקט, חרדה, עצבנות ועוד. בנוסף עלולות להיגרם לקויות חברתיות או תפקודיות של המכור, שמתבטאות בין היתר בשמירה על ריחוק מיתר האנשים סביב.
משככי כאבים ממכרים
יש מגוון רחב של משככי כאבים שעלולים להיות ממכרים, החל מהתרופות השכיחות והמוכרות כמו אדוויל ואקמול ועד לתרופות נרקוטיות כמו מורפיום וכו'. נטילת משככי כאבים ממכרים ללא כל השגחה רפואית עשויה להקטין את הסבילות של הגוף כלפי הכאב, מה שיעורר אוטומטית צורך בהגדלת המינון או ידחוף לצרוך יותר מהם.
גמילה ממשככי כאבים – כך זה קורה
מכורים רבים מתברכים בסביבה אכפתית ודואגת, המנסה לנקוט באמצעים מאולתרים משל עצמה שיסייעו למכור להיגמל מההתמכרות שלו, אולם למרבה הצער לפעמים זה לא מספיק. כשמתמודדים עם התמכרות למשככי כאבים, לרוב יהיה צורך לבצע גמילה במסגרת טיפולית ומקצועית.
הגמילה מחולקת לשני שלבים: תחילה גמילה פיזית ולאחר מכן גמילה נפשית. השלב הפיזי והראשוני הוא קשה יותר, שכן המטופל נדרש להפסיק ליטול משככי כאבים כדי שהגוף שלו יתנקה. השלב הנפשי שלאחר מכן עוסק בהקניית מיומנויות להתמודדות עם הסביבה והתחושות המרות שנותרו בו, המהוות השלכות ישירות של ההתמכרות.
