הרבה מדווחים על כך שהם ערים לשינויים בהרגלי צריכת המזון שלהם, זאת לאור קשיים נפשיים שחווים בשגרה. הרגלי האכילה הופכים לא סדירים ומתבטאים באחת משתי הדרכים הללו – בולמוסי אכילה מוגברים או המעטה במזון עד לכדי חוסר אוכל. מיותר לומר שלהפרעות בהרגלי האכילה יש השלכות הרסניות ביותר, הן בהיבט הפיזיולוגי והן בהיבט הנפשי, שכן זה מביא להרס בלתי מבוקר של מנגנונים שונים בגוף. הדרך היחידה להתמודד מול זה בגבורה היא להתחיל טיפול בהפרעות אכילה.
על אף שהמעטה במזון ובולמוסי אכילה, או אם תרצו אנורקסיה ובולימיה, הן שני קטבים שונים, בפועל שתיהן נובעות מאותה יסוד והוא מצוקה נפשית. ברוב שיטות הטיפול בהפרעות אכילה מבצעים תחילה טיפול ריכוזי להתמודדות מול נתונים לא תקינים של משקל, ורק לאחר מכן מטפלים במצוקה הרגשית שהיוותה טריגר להתפתחות הפרעת האכילה.
אותה מצוקה נפשית מתוארת עשויה לנבוע מכל מני סיבות, ביניהן קשיים של גיל ההתגברות, הבעת עצמאות על ידי ניתוק מההורים, דמוי עצמי נמוך, אקט תגובתי לריבים עם בני המשפחה, גורמים אישיותיים וכו'.
לאחר ההתמקדות בנתוני המשקל, מתחילים כאמור בטיפול נפשי שנועד לסייע למטופל להתמודד עם מקור התופעה. במסגרת הטיפול מתמקדים בדימויו העצמי של המטופל, במצבי רוחו הקיצוניים, בקושי לייצר קשרים חברתיים וסביבתיים ולמעשה בכל סיבה כזו או אחרת שהובילה לדבר. לעתים נדרשת גם כן התערבות תרופתית, בייחוד כאשר ההתמודדות מלווה בחרדה או דיכאון.
מעבר לטיפול הנפשי, טיפול בהפרעות אוכל כולל גם כן ליווי של דיאטנית. במסגרת תפקידה היא מסייעת למטופל ליצור תפריט המבוסס על מזונות שהוא אוהב לצרוך, וכך יש לו תמריץ לשוב ולאכול בצורה מבוקרת וללא רגשות אשמה. לאחר שהמצב מתאזן, מבצעים חלוקה של המזון לשש ארוחות מסודרות ביום. החלוקה המבוקרת מאפשרת את זה שהגוף יקבל את המזון הדרוש לו מבלי שיופעל עומס על מערכת העיכול. כך הגוף מתרגל שוב בהדרגה לצריכת המזון שנחוץ לו כדי להתקיים.
